מחירה הגבוה של נקמה.

העצה הזו איננה כמובן חידוש. הרופא הגדול ביותר שחי אי פעם, ישוע המשיח, הדגיש לפני אלפיים שנה את חשיבות הסליחה. כשהוא עודד אותנו לסלוח "שבעים ושבע פעמים", הוא חשב על הרווחה הרגשית והבריאותית שלנו בדיוק כמו על הרווחה הרוחנית שלנו. בסיפרו, 'אף לא אחת מן המחלות האלו', ד"ר ס. י. מק'מילן דיווח שרוח סלחנית עשוייה להציל אותנו מ"אולקוס קוליטי, זפקת רעלנית, לחץ דם גבוה, ואסופה של מחלות אחרות." כולל אולקוס, אסטמה, דלקת פרקים, נוירו דרמטיטיס, ומחלות לב - כל ההשלכות האפשריות של מרירות. לפני מספר שנים במאמר במגאזין הטיימס (9 בינואר 1984), בהשראת האפיפיור יוחנן פאולוס שסלח לאיש שניסה לחסל אותו - מהמת עלי אגקה, הכתב לאנס מורו כתב, "ההיבט הפסיכולוגי של סליחה הינו מרשים במיוחד. לא לסלוח פרושו להיות אסיר העבר, אסיר של טינה עתיקה שלא מרשה לחיים להמשיך עם עניינים חדשים.
"לא לסלוח פירושו לתת את השליטה בחייך למישהו אחר. אם לא נסלח, אנחנו נשלטים בידי החלטותיו של אדם אחר ונעולים בתוך רצף של פעולה ותגובה מתוך זעם ונקמה, שן תחת שן בקצב גובר. ההווה נהלם ונטרף על ידי העבר."
אבל לסלוח פירושו להיות חופשי מהעבר.
ישוע המשיח הדגיש אמת מטרידה נוספת על חוסר סליחה באומרו, "אם תסלחו לבני אדם את חטאותם כשהם חוטאים נגדכם, אביכם שבשמיים גם הוא יסלח לכם. אבל אם לא תסלחו לבני אדם את חטאותם, גם אביכם שבשמיים לא יסלח לכם את חטאותכם." (מתי ו:14-15).
אני מאמין שמה שהמשיח התכוון לומר היה שרוח לא סולחת הינה סימן בטוח לכך שלא הראיתי לאלוהים חרטה אמיתית לגבי כל החטאים שחטאתי אני, ושלא חוויתי לגמרי את הסליחה שלו.

 

למעלה

לעמוד שתיים